החלטה בתיק ת"א 13076-12-11

לפניי בקשה לדחות את תביעת המשיבים 2-3 (להלן: "ההורים") מחמת התיישנות ולהותיר את מחיקת תביעת המשיבה 1 (להלן: "המשיבה")  על כנה.

1.                    רקע וטענות הצדדים

(א)                עניינה של התובענה ברשלנות רפואית אותה מייחסים המשיבה, ילידת 8.9.1989 וההורים למבקשת, שלא מנעה את לידת המשיבה בנכותה - כשהיא נעדרת אמה וכף יד מתחת למרפקה השמאלי, וסובלת מנכות בשיעור 60% לצמיתות. לטענת ההורים, בשל רשלנות  המבקשת - שלא הפנתה אותם לבצע סקירת מערכות מורחבת, ואף לא יידעה אותם על האפשרות לבצע בדיקה זו ברפואה הפרטית - נשללה מהם האפשרות לגילוי המום בעת ההיריון ונשללה האפשרות להפסיק את ההיריון. 

(ב)                בכתב ההגנה, הכחישה המבקשת קיומו של קשר סיבתי בין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לה לבין מצבה של המשיבה, טענה כי משחלפו 22 שנים מיום הלידה ועד יום הגשת התביעה הרי שתביעת ההורים התיישנה, וכן שבשל השיהוי הרב בהגשת התביעה, והנזק הראייתי שנגרם לה, יש להטיל נטל הוכחה מוגבר על המשיבים.

(ג)                  המבקשת טענה עוד, שיש לדחות את התביעה על הסף הואיל ומצבה של המשיבה אינו מקים עילת "הולדה בעוולה", שכן אין המדובר בפגם קשה ונדיר. כן טענה המבקשת שיש לעכב את הדיונים בתיק עד להכרעת בית-המשפט העליון בע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית ואח'.

(ד)                ביום 28.5.2012, נתן הרכב מורחב של שופטי בית-המשפט העליון פסק-דין בע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית, (פורסם בנבו, 28.5.2012), (להלן: "הלכת המר") שביטל את עילת התביעה של היילודים "חיים בעוולה" והרחיב את עילת התביעה של ההורים בגין "הולדה בעוולה", וכן קבע "הוראת מעבר" לפיה: "תוצאת פסק-הדין - ככל שהיא נוגעת לביטול עילת התביעה של היילוד - לא תחול על תיקים תלויים ועומדים (...) שבהם לא הוגשה תביעת הורים" (שם, בעמוד 67) (להלן: "הוראת המעבר").

(ה)                בדיון לפניי ביום 5.9.2012 הצעתי לצדדים, לנוכח הלכת המר, כי תביעת המשיבה  תימחק, ואילו תביעת המשיבים 2-3 תעוכב עד להכרעת בית-המשפט העליון בתביעות דומות המונחות לפניו, ושעניינן בפרשנות הוראת המעבר שנקבעה בהלכת המר לעניין תביעות בהן עילת היילודים שבוטלה הוגשה יחד עם תביעת ההורים שלכאורה התיישנה (להלן: "המקרים המעורבים"). ב"כ המבקשת נתן הסכמתו מיד, וב"כ המשיבים נתנה הסכמתה לאחר אורכה קצרה. בהחלטתי מיום 24.10.2012 קיבלתי את הסכמת הצדדים ונתתי לה תוקף של החלטה. ההליכים בתיק עוכבו. 

(ו)                  ביום 11.2.2013 הגישו המשיבים בקשה לחידוש ההליכים בתיק, בה הביעו רצונם לחזור בהם מהסכמתם למחיקת תביעת המשיבה, וביקשו לחדש את תביעתה, או לחלופין להורות על המשך ההליכים בתביעת ההורים. את בקשתם נימקו המשיבים בכך שהכרעת בית-המשפט העליון בשאלת פרשנות הלכת המעבר לעניין "המקרים המעורבים" - אינה צפויה להינתן בקרוב, ונוכח החלטות שונות של בתי-המשפט המחוזיים, וביניהן החלטות שניתנו על ידי - שבמקרים כגון זה הותירו את תביעת היילוד על כנה.

(ז)                 המבקשת התנגדה לבקשה, והתייחסה לשתי המגמות שנוצרו בפסיקות בתי-המשפט המחוזיים במקרים כגון זה: 

המגמה האחת, לדחות את תביעת ההורים מטעמי התיישנות אך להמשיך לברר את תביעת הקטין על פי הדין הקיים נוכח תכלית הלכת המר, כפי שהכרעתי גם אני בת.א. 17554-01-12 אבו ריאש (קטין) ואח' נ' ליבוביץ' ואח' (20.1.2013) ובת.א. 61241-01-12 מהלוס (קטין) ואח' נ' שירותי בריאות כללית ואח' (3.2.2013).

המגמה השנייה, לדחות את תביעת הקטין נוכח הלכת המר ולהותיר את תביעת ההורים, תוך קביעה כי מירוץ ההתיישנות של תביעתם יחל מיום מתן פסק דין המר (גישת השופטת דליה גנות בת.א. 4027-10 ע' (קטין) ואח' נ' פריש ליאון ואח', פורסם בנבו, 18.11.2012).

כן טענה המבקשת שלא ניתן לחדש את ההליכים בתיק, שכן תביעת המשיבה  נמחקה בהסכמה, ותביעת ההורים התיישנה נוכח החלטותיי הנזכרות לעיל. כן טענה המבקשת כי בית משפט זה נעדר סמכות להיעתר לבקשת המשיבים לחדש את תביעת המשיבה.

(ח)                ביום 10.3.2013 הגישו המשיבים בקשה למתן החלטה בבקשה להורות על חידוש ההליכים בתיק, בה טענו כי משהמבקשת לא טענה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה - עושה היא שימוש לא הוגן בפסק-הדין שניתן בעניין המר, כדי לעכב את התביעה העומדת נגדה, שהוגשה עוד טרם מתן פסק-הדין בעניין המר.

(ט)                בהחלטתי מיום 15.3.2013 קבעתי כי " לנוכח הסכמת הצדדים מיום  24.10.2012 - שקיבלה תוקף של החלטה, וחרף החלטתי בתיק 17554-01-12 - יש להמתין להכרעה בבית המשפט העליון".

(י)                  ביום 8.5.2013 הגישה המבקשת הודעה לבית-המשפט ובקשה לדחיית תביעת ההורים מחמת התיישנות, בה טענה, כי נוכח החלטת בית-המשפט העליון ברע"א 9444/12 ד"ר דן זאבי ואח' נ' פלוני וברע"א 1132/13 ד"ר שמיר ליבוביץ' ואח' נ' פלוני (ניתנו במאוחד, פורסמו בנבו, 28.4.2013) (להלן: "פסק-הדין ד"ר זאבי) - יש לדחות את תביעת ההורים מחמת התיישנות. כן טענה המבקשת ששינוי תקופת ההתיישנות כפי שנקבע במגמה השנייה שתיארתי לעיל בפסיקת השופטת גנות,  יכול להיעשות על דרך החקיקה בלבד ולא באמצעות פסיקה חקיקתית, שכן יש בו פגיעה באינטרס ההסתמכות של המבקשת.

(יא)             המבקשת טענה עוד כי אין כל דרך העומדת בפני בית משפט זה לחדש את תביעת המשיבה שנמחקה בהיעדר עילה, וכי נוכח החלטת בית-המשפט העליון בפסק-הדין ד"ר זאבי - הרי שיש לדחות גם את תביעת ההורים.

(יב)              בתשובתם טענו המשיבים כי בניגוד לטענות המבקשת, הרי שפסיקת בית-המשפט העליון בעניין ד"ר זאבי, בסוגיית פרשנות הוראת המעבר לגבי "המקרים המעורבים" עולה בקנה אחד עם טענותיהם, שלפיהן אין להותיר את היילוד ללא שיסופקו לו צורכי חייו על ידי המעוול.

2.                    דיון והכרעה

נקודת המוצא בפרק זה היא כי אין ולא היתה כוונה של בית-המשפט העליון בהלכת המר ובפסיקה המאוחרת יותר להותיר נפגע ללא כל אפשרות פיצוי (אם יוכח שזכאי הוא לפיצוי) בשל חסמים פרוצדורליים שיצרה הלכת המר תוך שינוי הדין הקיים. ומשזו נקודת המוצא, ועסקינן בתביעה שהוגשה טרם הולדתה של הלכת המר - יש לבחון מהו הפתרון העולה בקנה אחד עם רוח הפסיקה וחוש הצדק: